·         המאמר וההמלצות בו בוצעו על ידי גוף גרמני ומתייחסים בעיקר לממשל ולמדיניות גרמניה ואירופה. 

·         שינויי האקלים כפי שאנחנו מכירים אותם כיום הם תופעה חדשה, ויש לה פוטנציאל או לאחד בין מדינות ובין מדיניות גלובלית, או לפלג ביניהן וליצור משברים חדשים של הגירה, זכויות אדם ורעב.

·         כדי לייצר שינוי חיובי, העולם חייב להוריד בחצי את פליטת גזי חממה ב- 10-15 שנים הקרובות. בתוך הקשר היסטורי הפכפך של עליית כוחן של מדינות כמו סין והודו וירידת כוחה היחסי של ארה"ב, אירופה חייבת להוות גורם מגשר אשר משכנע את הכוחות החדשים לדבוק במדיניות אקלים גלובלית. 

·         באופן כללי ניתן לומר שככל שהטמפרטורות יעלו, כך יעמיקו המשברים בעיקר במדינות עניות בעלות מנגנוני ממשל רפויים - חסכים קיימים יחמירו (איכות אדמה, מים, בצורת) וסיכונים חברתיים חדשים יווצרו. עלית מפלס הימים יצור סיכון לאיזורי מגורים ותעשייה לחופיהן של ארה"ב, סין והודו. תופעות כמו יערות האמאזון והמונסון האסייתי גם הן בסכנה, מה שאומר השפעות מרחיקות לכת על האוכלוסיות הקרובות. 

·         באופן כללי, מלחמות בין מדינות בהקשר האקלימי אינן סבירות - אבל מצבים חברתיים בעיתיים בהחלט עשויים להחמיר במקומות בהם הם קיימים - בעיקר בחברות שנמצאות בתהליך המעבר לחברה דמוקרטית ובחברות עם מנגנוני שלטון וכלכלה בעיתיים.

שינוי אקלימי כסיכון לבטחון בינלאומי

ניתן לזהות 4 איזורי קונפליקט אפשריים מסביב לנושא האקלים: 

·         התדרדרות של מקורות מים: ל- 1.1 מיליארד אנשים אין גישה למים נקיים, ומספר זה צפוי לעלות במיליונים ככל שהאוכלוסיה גדלה והדרישה למים עולה. 

·         התדרדרות באסםקת מזון: כ- 850 מיליון אנשים בעולם סובלים מתת-תזונה ומספר זה צפוי לעלות. עליה של 2 מעלות צלזיוס בטמפרטורה העולמית תשפיע לרעה על אספקת החקלאות, בעיקר באיזורים שיסבלו מבצורות, התרחבות המדבר והמלחת האדמה. 

·         עליה באסונות טבע: שינויי האקלים מתאפיינים בעלית מפלס הים ובסופות חזקות יותר. הדבר יחזק מתחים פוליטיים קיימים בעיקר במדינות במרכז אמריקה ודרום אפריקה, שמשאביהן להתמודד עם אסונות גם כך נמוכים. 

·         הגירה על רקע סביבתי: רוב ההגירה תתרחש בתוך גבולות המדינה, אך אירופה וצפון ארה"ב יכולים לצפות ללחץ גובר יותר של מהגדרים ממדינות מתפתחות בהן בעיות בצורת מים ואדמה יחמירו. 

איזורים חשובים

במפה ניתן לראות את האיזורים החשובים שימשיכו להיפגע ראשונים משינויי האקלים ואת 4 סוגי הפגיעה העיקריים. האיזורים הם: צפון אפריקה, איזור הסאהל באפריקה, דרום אפריקה, מרכז אסיה, הודו פקיסטן ובנגלדש, סין, הקריביים ומפרץ מקסיקו, ואיזור האמאזון האנדים.

עיצוב מדיניות אקלים בינלאומית 

מבט לאחור אל ההיסטוריה מראה ששינוי במאזן הכוחות בינלאומי כמו שהולך לקרות בין ארה"ב לסין והודו לעיתים רחוקות קורה ללא תקופות אלימות של קונפליקט. הדבר לא בהכרח מכריע את נושא האקלים, אבל אומר שמשאבים של מדינות רבות עלולים להיות מופנים לצרכי לחימה והתגוננות במקום למדיניות אקלים בינלאומית. ללא שיתוף פעולה בין מדינות חברות ב- OECD לבין השחקנים החדשים בזירה בינלאומית, לא נוכל להתמודד עם שני האתגרים האלו - השינוי במאזן הכוח לצד הצורך במדיניות אקלים עולמית.

שישה איומים על בטחון ויציבות בינלאומיים

·         עליה במספר המדינות הפגיעות והחלשות כתוצאה משינוי אקלים: מדינות עם מנגנונים חלשים גם כך עשויות לאבד את כוחן ויציבותן וליצור "חורים שחורים" של אנרכיה ועוני. 

·         איום על הפיתוח הכלכלי העולמי: בראש ובראשונה הפגיעה בחקלאות ובאספקת המזון עשויה לזעזע את כלכלת העולם.

·         סיכון להגברת הקונפליקט המדיני בין מדינות הסובלות משינויי אקלים לבין המדינות שגורמות לו.

·         סיכון לזכויות אדם וללגיטימיות של המדינות החזקות: בעיות של זכויות אדם במקומות כמו סין עשויות להחמיר בעקבות הלחץ של התמודדות עם שינויי האקלים. 

·         התגברות של הגירה: בעיה עולמית שאין לי מענה חכם צפויה רק להחמיר - כמו גם בעיות של פליטים והתמיכה בהם, כאשר היא מתבקשת להגיע מן המדינות אשר נושאות אחריות גדולה יותר לשינוי האקלים. 

·         שחיקה של מנגנוני הבטחון: שינוי אקלים יביא פחות למלחמות בין מדינות ויותר לחוסר יציבות ואובדן שלטון פנימי - אי אפשר להתמודד עם אסונות טבע ללא שימוש יתר במשטרה ובצבא, והדבר יכול להביא לאיזורים של חוסר יציבות חברתיים לאורך זמן. 

האתגר לממשל העולמי

שישה האתגרים האלו והשילוב ביניהם דורש התמודדות של ממשל גלובלי - מסוג שקשה מאוד להאמין שיווצר בשנים הקרובות. סביר שאתגר האקלים ימשיך לשחוק את המערכת הגלובלית שאין לה כלים להתמודד איתו. כוחות צבאיים קלאסיים לא יוכלו לעזור - רק מדיניות עולמית שמגובה על ידי שיתוף פעולה של כוחות ביטחון כדי לנהל מצבי הגירה וחוסר איזון גלובלי. 

ההמלצות: כרגע, שינויי האקלים עוד לא מתבטאים במשברים אשר תיארנו כאן. בהשוואה לעידן הפרה-תעשייתי, הטמפרטורה העולמית עלתה בינתיים ב 0.8 מעלות צלזיוס. התצפית היא שבקצב הנוכחי עד סוף המאה ה- 21 היא תעלה ב- 2-7 מעלות. אם נצליח לשמור על העליה שלא תעלה על 2 מעלות, הסכנה לבטחון העולמי תחלוף. אחרת, בעיות בטחוניות יחלו ב- 2025-2040. השנים הקרובות מכריעות. 

ישנן כמה יוזמות על מנת ליצור שיתוף פעולה עולמי: 

·         עיצוב השינוי הפוליטי העולמי: יש צורך לייצר הבנות הוגנות ובונות אמון עם הכוחות החדשים - סין והודו. על גרמניה והאיחוד האירופי להשקיע מאמצים בכיוון, אולי בצורת פורום בינלאומי להתמודדות עם השינוי במאזן הכוחות. 

·         רפורמה באומות המאוחדות: יש לבחון מחדש את תפקידה של מועצת הבטחון, לשדרג את התכנית הסביבתית של האו"ם ולחזק את יכולות הפיתוח שלו. 

·         הצבת מטרה עולמית - לא לעבור את גבול ה- 2 מעלות. לשם כך יש לחתוך בחצי את פליטת גזי החממה עד 2050 לעומת הקו בסיס של 1990. לשם כך יש לשנע את יוזמת קיוטו לטווח הרחוק ולחזק יוזמות שימור של יערות. 

·         על האיחוד האירופי להגיע למטרות כפי ששורטטו בפסגת קיוטו ולגולל מהפכת אנרגיה בתעשיות הרכב ושאר מוצרים. 

·         הרחבת שיתופי פעולה: יש להתרכז במוקדי עוני עולמיים כדי לוודא שכאשר מתפתחת בהם תעשייה חדשה היא תהא ברת-קיימא, תוך כדי שימוש בטנולוגיות חדשות של המדינות המתועשות G8+5. 

·         תמיכה בהסתגלותן של מדינות מתפתחות: על מנת להימנע ממשברי מים, יש לקיים מסד נתונים עולמי לגבי מצב מאגרי המים בכל מקום, ולהקפיד על הנחיות ניהול מים קיימות כדי להתכונן למצבי משבר. יש גם להתאים את ענף החקלאות לשינויי האקלים, ע"י פתיחתו להשקעות בינלאומיות תוך שמירה על מחירים מקומיים, הקטנת תלות ביבוא מזון, והשמת דגש על מניעת אסונות כמו הצפה או בצורת. 

·         יצוב של מדינות פגיעות וחלשות שנמצאות תחת איום האקלים תוך שימוש בפורומים ותקציבים בינלאומיים קיימים.

·         ניהול הגירה דרך חיזוק החוק הבינלאומי ושיתופי פעולה, תוך כדי לקיחה בחשבון של האינטרסים של שתי מדינות היעד ומדינות המוצא: ע"י שילוב הגירה לתוך פעולות פיתוח ויצירת הגנה בחוק הבינאולמי למהגרי אקלים. 

·         הרחבת מערכות מידע ואזהרה: יש לשלב מערכות מידע לגבי אקלים ומזג אויר ולהנגיש אותן לכל על מנת לפתח את יכולת החיזוי של משברי אקלים בכל העולם.

מימון היוזמות

מבחינה כלכלית, יוזמות אקלימיות תמיד משתלמות כיון שנזקי האקלים שהן אמורות למנוע צפויים לעלות הרבה יותר. עכשיו צריך לוודא שהמערכת הכלכלית העולמית תנתב את הכסף שצריך היום ליוזמות האלו. יש לעשות רפורמה בתעשיית האנרגיה לכיוון אנרגיה נקיה, בין אם זה דרך הטלת קנסות או חקיקה, כמו גם לייצר מערכת תמריצים ליוזמות ירוקות. יש גם לשמר באופן פעיל את מאגרי הפחמן (יערות) שרובם נמצאים במדינות מתפתחות, שוב על ידי תמריצים לחדול מהרס היערות. 

מדינות מתפתחות אחראיות לאחוז קטן מתופעות שינוי האקלים, ובכל זאת יש עליהן לנקוט באמצעי הסתגלות, לעיתים במימון של הקהילה הבינלאומית. יש להגדיל את אמצעי הסיוע הרשמיים ולהשקיע בקרן להגירה אקלימית. כדי לממן אמצעי מניעה של קונפליקטים בינלאומיים, יש לבחון מחדש תקציבים בטחוניים ולחזק את הגופים הכלכליים באו"ם ואת ה- peacekeeping forces.